top of page
  • תמונת הסופר/תmicha peleg

תהליך העבודה

עודכן: 6 באפר׳ 2020

החימר

חומר הגלם לכלי הקרמיקה והוא הבסיס לעבודה.

החומר הגולמי ניראה כבוץ לכל דבר ואכן, ניתן למצוא בטבע אדמה חרסיתית שיכולה לשמש לבניית כלים ואף להישרף בתנור.

בשל הצורך לבדוק את הרכב החומר ועמידותו בשריפה לאורך זמן, נקנה החמר במקומות מסחריים שבו ידוע הרכב החומרים ,חוזקם , עמידותם בטמפרטורות שונות , מידת גמישותם ,צבעם וכו...


הכנת החימר

בתחילת עבודה עם חימר חשוב שהחומר יהיה נוח לעיבוד ובמינון לחות נכון ונוח ליצירת כלי הקרמיקה..

הבדיקה למוכנות החומר היא ידנית: מעיכה קלה בחומר ובמידה ואינו נידבק בידיים,הרי שהחימר מוכן לעבודה.

שמירת הלחות של החומר היא חשובה לאורך כל תהליך העבודה ולכן יש להרטיב את החימר בספוג עם מעט מים .

האובניים

הינו כלי המכשיר שבאמצעותו בונה הקדר את כלי הקרמיקה . כיום, רוב האובניים מונעים על ידי מנוע חשמלי ודוושה המסובבת את הצלחת , בניגוד לעבר שההנעה הייתה רגלית או ידנית.

יצירת כלים באובניים מבוססת על עיקרון הסיבוב.

החימר סובב במרכז והידיים ברגישות וברכות , יוצרות תוך שימוש בתנועה הסיבובית לעיצוב הכלי

" כחומר ביד היוצר " .

תהליך העבודה

לוקחים גוש חימר לשים אותו במרץ מספר דקות , כדי להוציא בועות אוויר כלואות בתוך החימר.

לוקחים חימר בגודל הרצוי ומטיחים במרכז האובניים ו מ ת ח י ל י ם ....

בתחילה יש למרכז את החומר למרכז הצלחת בדיוק רב וללא תנודות, תהליך שדורש מיומנות רבה .

לאחר מכן, יש לחולל חור במרכז , לפתוח את החומר בקוטר המבוקש , להרים את הדפנות בעזרת האצבעות, יד אחת בתוך החלל הפתוח ויד שנייה תומכת מבחוץ.ההרמה של החומר מתבצעת במספר שלבים תלוי בגודל ובעוביו .

לסיום מנתקים את החימר בבסיסו על ידי חוט ומניחים בעדינות ומניחים לייבוש .




תהליך שריפה ראשונה ( ביסק )

הטמפרטורה הנדרשת לשריפה ראשונית היא בין 900 ל 1000 מעלות צלסיוס.

החמר מתגבש לחרס בסביבות ה- 600 מעלות צלסיוס .

גיבוש לחרס הינו מצב בו המולקולות מסתדרות בסדר חדש והוא ביליתי הפיך למצב ההתחלתי

תהליך השריפה בממוצע כ – 8 שעות . קירור לפתיחת התנור עוד כ- 12 שעות .

בשלב זה יש לטעון את הכלים לתוך התנור בעדינות רבה . הכלים במצב זה הם שברירים ביותר ויש לאחוז אותם בזהירות רבה אל התנור.

תהליך שריפה ראשונה צריך להתבצע בהדרגתיות ובאיטיות בקצב ידוע ומבוקר.

התנורים כיום מצורפים עם תוכנת בקר ממוחשבת ששולטת : בטמפרטורה הכללית , בקצב עליית החום בשעה, את היעד הסופי אליו רוצים להגיע וזמן ההשהיה בטמפרטורה המבוקשת .

לעיתים נדרשות גם ירידה וקירור מבוקרים.

זיגוג

לאחר השריפה הראשונית ניתן לאחוז בכלים ללא חשש . זה השלב שבו אנו מזגגים את הכלים

הזיגוג כשמו כן הוא הינו ציפוי זגוגיתי ( זכוכית ) המצפה את הכלי ומשווה לו מראה מרשים

ואיכותי בשלל גוונים מרהיבים ביופיים .

הזיגוג הוא שלוב של מספר יסודות מהטבע בעלי מיבנה היוצרים גוון , מירקם , ציפוי זכוכיתי

ורמת שקיפות או אטימות , הכול על פי ביקוש וטעמו של האומן היוצר .

את היסודות קונים בחנויות לחומרי גלם לקרמיקה ומגיעים בצורה של אבקות .

את האבקות מערבבים ביחס מסוים על פי מתכונים ידועים או על פי מתכונים שהאומן פיתח בעצמו.

את התוצאה הסופית מערבבים עם מים עד לרמת סמיכות של צבע דליל .

את הכלים מזגגים בשלושה אופנים הדרך המקובלת היא:

1 טבילת הכלי בדלי הזיגוג .

3 ריסוס באקדח התזה מתאים

ציפוי הגלזורה מאפשר לכלי לשמש גם ככלי אוכל וככלי בישול וחימום ומאוד נוח לניקוי.

שריפה שנייה

הטמפרטורה הנדרשת לשריפה שנייה היא בין 1000 ל 1300 מעלות צלסיוס .

בטמפרטורה של בין 1000 ל 1150 מעלות צלסיוס נחשב תחום של שריפה בטמפרטורה נמוכה .

בטמפרטורה של בין 1150 ל 1300 מעלות צלסיוס נחשב תחום של שריפה בטמפרטורה גבוהה .

גם כאן כמו בשריפה הראשונה יש צורך בשליטה מורכבת בבקרה של קצב עליית החום השרייה וקירור הדרגתי .

סוף התהליך

בתום השריפה פותחים את דלת התנור לאחר ירידה של הטמפרטורה ל - 200 מעלות צלסיוס לערך

פתיחה בטרם עת עלולה ליצור סדקים ושברים בכלים .



החוויה שבפתיחת תנור הינו דבר שקשה לתאר במילים, כיצד מגוש חימר אפרורי ולח, מתקבל כלי קרמיקה יפה ואיכותי, זוהי חדוות היצירה במלוא הדרה!

bottom of page